חידושי הרי"מ על בבא מציעא צ״ו א:ט״ז-כ״ה

16 שם שכרה לעשות בה פחות משוה פרוטה ממון בעינן ואיכא או דילמא פחות משוה פרוטה לאו כלום. הלשון קשה איך אמר ממון והאיכא כו'. הוי ליה למימר אי פחות משוה פרוטה גם כן ממון או לא. ונראה דלזה כוונו תוספות ד"ה ממונא כו' ליישב דהפירוש ממון שישאיל והאיכא וגם א"ל הנאה אף שהוא פחות משוה פרוטה ע"ש וקאי ממונא על הפרה. ועדיין אינו מיושב דהול"ל אי בעינן שישאיל ממון או שיהנה ממון כנ"ל ואפשר לפרש דמיירי ששאלה ליום רק לעשות בה פחות משוה פרוטה ואין לו יותר רשות דהכי משמע לישנא אבל המשאיל חסר שוה פרוטה שהי' שוה תשמיש יום וכהאי גוונא שהיה שוה פרוטה להשכיר רק על חסרון דמשאיל לחוד לא מחייב כמו זרוק לים מנה דלרוב הפוסקים לא הוי כתן לפלוני ופטור. רק דכמו בזה נהנה וזה לא חסר דמבואר בגמרא ובתוספות דאשחרותא דכותלא כו' אף שאין החסרון שוה פרוטה מיקרי חסר שיתחייב על ההנאה דשוה פרוטה כן ג"כ להיפוך כיון דחסר שוה פרוטה אף שההנאה פחות משוה פרוטה חשיב ממון וחייב. ושפיר אמר ממונא בעינן שישאיל והאיכא דהא משאיל על יום וכהאי גוונא ששוה פרוטה שאילת תשמיש יום. או כל פחות משוה פרוטה לאו כלום ולא חשיב כלל נהנה רק חסרון לחוד. ומחלק בין זה נהנה וזה לא חסר או דמסופק גם שם דאינו מפורש בפחות משוה פרוטה חסרון רק תוספות פירשו כן עיין שם. ואם כן היה נראה דהיכא שגם החסרון אינו שוה פרוטה לא איבעיא ליה כלל. דהוי רק כדבר שאינו מקפיד עליו. ואינו מוכרח:

17 הרמב"ם ז"ל מפרש הני ד' בעיות לענין חשיב שאילה בבעלים ותמוה מאוד אי חשיב שאלה למה יהיה שאילה בבעלים עיין שם וכתב לחם משנה ואולי י"ל דשאלה לראות ונראה כו' ורבעה ובעי אי הוי שאלה ופטור משום בבעלים או לא חשיב שאלה ומ"מ כשנראה חייב משום שנשתמש בה כמו במפקיד מעות דכשנשתמש חייב באונסין אף דלא שאלו לכך הכא נמי חייב עיין שם. ותמוה שאינו דמיון כלל דמעות מותרין דקיימא לן כר"נ דהיתר תשמיש לא מחייב באונסין היינו דלא קבלם בתורת שאלה בודאי רק כשירצה יכול להשתמש ויהיה אז נעשה שואל מה שאין כן קודם. וממילא כשנשתמש נעשה שואל דעל דעת כן הפקיד מותרין. ועוד דמעות שהוציאן פשוט דנעשה לוה עיין שם. מה שאין כן כאן דשאלה לכך ומ"מ לא חשיב שואל להתחייב באונסין בשימוש זה. אם כן מה בכך שנשתמש שימוש זה שאינו שוה פרוטה או שלא כדשיילי על ידי מה נעשה שואל להתחייב יותר מע"י השאלה:

18 ונראה לע"ד דהטעם דהא אמר לקמן דאמר ר"ה השואל קרדום ביקע בו קנאו כו' ומסיק דמשיכה קונה כו' וכתבו תוספות דבשואל משיכה קונה מן התורה דהוי כגופו לפירות ע"ש והרבה מהראשונים דגם בשואל דוקא בקע מה"ת ע"ש:

19 וא"כ למ"ש ר"י מג"ש והרבה פוסקים דמשיכה לא קני רק בהדבר שהקנין בגוף החפץ ואף למשכון לא קני משיכה ואם כן שפיר הבעי' כאן דלענין לרבעה שאינו כדרך כו'. לא חשיב כלל זכות בגוף הבהמה לענין זה כמו דלא חשיב באיסורי הנאה בר דמים שתוכל ליהנות שלא כדרך הנאתן כמו שכתבו תוספות. וכן לראות כמו שאין בו מעילה דלא חשיב מגופו. וכן לעשות בו פחות משוה פרוטה אין כאן זכות בגוף הבהמה לפירות כיון דלאו ממון וממילא הדין דבקע בו קנאו היינו כשנשתמש כנ"ל. וכיון דאז אינו בבעלים בעי' דש"ס וכדברי הלח"מ הנ"ל:

20 ומ"מ אינו נראה דאי לא חשיב מגופו היה כמו דקיימא לן בטובת הנאה דאי אינו ממון אינו יכול להקנותו כלל אף דשוה ממון הנאה זו לא חשוב שהוא בגוף החפץ שיוכל להקנותו אם כן גם שנשתמש כנ"ל לא קני גוף להתחייב באונסין. ויש לחלק בין שאין לו בו רק טובת הנאה אינו יכול להקנות דאין שלו כלל. מה שאין כן ביש לו כל הדבר רק שאינו מקנה לקונה אלא טובת הנאה יש לומר דמהני. וכן כאן:

21 אולם עדיין תמוה דהיה לו לרמב"ם לבאר דדוקא שלא היה עמו בשעת שימוש דאי היה בשעת שימוש הוי בבעלים. ועוד הך בעי' ממילא אם נאנס קודם שימוש. והיה לו להזכיר. ולכך נראה לע"ד דהא פליגי לקמן צ"ט רב ושמואל בהכישה במקל כו' דכיון שיצאה מרשות בעלים נתחייב זה אף שלא בא לרשותו דהוי כזרוק עיין שם ולשמואל פטור עד שהמשיכה תהי' לרשותו. ולתוס' חייב באונסין לדידן ביצאה מרשותו קודם משיכה ולרי"ף ורמב"ם דוקא משיכה.. ומ"מ י"ל דוקא משום דמחסרא משיכה. אבל כאן למ"ש דלענין חסרון המשאיל יש שוה פרוטה וגם כדשיילי אינשי שחסר למשאיל כל התשמישים על ידי שמשאילו לזה לרשותו לרבעה או לפמש"פ. אם כן ניהו דלא מהני המשיכה לשואל לקנותה משום דלאו כדשיילי או פחות משוה פרוטה מ"מ לענין יציאה מרשות המשאיל הוי כדשיילי ושוה פרוטה. ובזה לא מיחסרא משיכה דאין כאן קנין משיכה וכמו בלן דלא מיחסרא עיין שם. וממילא לכ"ע ביצאה מרשות משאיל מיחייב באונסין היינו במשיכה זו לרבעה או לפחות משוה פרוטה מטעם הוציאה מרשות משאיל כנ"ל גם לרמב"ם ז"ל כנ"ל כיון דאין קנין יותר ושפיר מיבעיא לש"ס אי חשיב בבעלים כיון דבעי עמו במלאכתו וניהו דאיתותב לעיל ר' המנונא דאמר דוקא פרה וחורש בה. מ"מ עכ"פ בעינן שיהיה במלאכתו דשואל וכן לר' אשי שנשאל רעהו עם הפרה והיינו שגם בהחפץ יש לשואל הזכות במלאכה שייך שגם בעליו עמו על ענין זה. אבל בהנך דבעי שאין חיובו דשואל כלל בשביל זכות מלאכה רק החיוב על מה שיצאה מרשות משאיל. ואין בעליו שאולים כלל בענין זה דהא מצי הדר ביה רק דש"י ומסתמא יעשה מלאכתו. ואם היה נשאלין עמו למלאכת פרה זו למה ששאל ודאי לא היה חשיב בבעלים. ממילא לא עדיף למלאכה אחרת מזו ששאל לר"ה כנ"ל. ומיושב כנ"ל אף שהיה עמו בשעת שימוש גם כן ספיקא דש"ס. וגם אם נאנסה קודם שימוש הספק כנ"ל:

22 ומיושב דרש"י לטעמיה דסבר כתוס' דבכל שואל חייב ביצאה מרשות משאיל ואעפ"כ אמרה תורה דבעליו עמו פטור אם כן גם בהנ"ל פטור בבעלים ולכך מפרש הבעיא רק לענין חיוב. משא"כ לרמב"ם בכל שואל החיוב רק מצד משיכה וזכותו במלאכה וכה"ג הוא דפטרה התורה בבעלים כו' משא"כ בהיך דבעי דהחיוב כנ"ל מספקא ליה אי פטור משום בבעלים כנ"ל:

23 והרמב"ם הוכיח זה הפי' מדנקיט הש"ס הבעיות הכא ובהדי שותפין ששאלו דמיירי רק לענין בבעלים. וזה הטעם שהרמב"ם הפך סדר הש"ס ונקיט מקודם ספק דשותפין כו' ואחר כך הני ד' בעיות לאו כמו סדר הש"ס. שבא לרמז דהוכחתו מבעיות דשותפין כו' דגם הני לענין בבעלים כנ"ל. ועוד י"ל דהוכיח מברייתא נדרים ל"א וברמב"ם הלכות שלוחין פ"ב לשגר לבית חמיו דדוקא כשנותן כפי טובת הנאה ואם לאו הכי משמע דהוי שואל והוא כמו לראות ע"ש:

24 ובמ"ש יש ליישב דהרי"ף ז"ל השמיט כל ד' בעיות הנ"ל. ותמוה למה ולא ראיתי מי שהעיר ולהנ"ל י"ל דסבר דרב"ח סבר כר"ה דדוקא פרה וחורש בה שיהיה שואל למלאכת הפרה ששאל כנ"ל. ואם כן שפיר בעי לענין בבעלים דבהיך דחיובא באונסין דשואל לאו משום זכותו בפרה למלאכה כיון דלא שוה פרוטה ולא כדשיילי רק משום יציאה מרשות משאיל כנ"ל אם כן אינו עמו במלאכתו כלל דפרה זו אף שעושה עמו פחות משוה פרוטה או שמסייע לרבעה וכהאי גוונא. דאין חשיב כלל מלאכה להיות נקרא עמו במלאכה כחורש בה כנ"ל. וראיה דרב"ח ס"ל הכי מדבעי גם לקמן בעל אי שואל כו' ואמר רבא לפום חורפא כו'. וניהו דאמר אחר כך כי קמבעיא לרמב"ח היינו דמיישב לדידן באיזה ענין שייך בעיא שלו. אבל אינו מיושב דברי רב"ח גופיה דאמר לפום חורפא כו'. ואם כן באמת תימה על רב"ח. ולהנ"ל אתי שפיר דסבר כר"ה א"כ שפיר בעי סתם בעל בנכסי אשתו דאינה משועבדת לחרוש בפרתו ולא הוי כלל בבעלים כנ"ל. רק רבא אמר לפום חורפא כו' דהא איתותב ר"ה. או דרב"ח נקיט סתם כדי שיהיה שייך אליבא דר"ה דלא נדחו דברי ר"ה אצלו לגמרי. ואם כן רב"ח לטעמיה בעי שפיר הני ד' בעיות מה שאין כן לדידן דגם לשאר מלאכה חשוב בבעלים סובר דלא שייך כלל הני בעיא דכיון דחשיב שאלה חשיב בבעלים אף דהחיוב על היציאה מרשות משאיל כנ"ל. ולכך הביא הרי"ף מקודם לשון הש"ס כיון שיצאתה מרשות משאיל בבעלים עיין שם כנ"ל:

25 או אפשר דהרי"ף ז"ל מסופק בפי' האבעיות אי כרש"י אי כרמב"ם דבאמת יש הוכחות לשני הפירושים. ואם כן להפוסקים דבדררא דממונא מהני ס"ס להוציא אם כן כיון דלא איפשיטא. אם שאל שלא בבעלים יהיה ס"ס לחייב דילמא בעי' רק לענין בבעלים וחייב ואת"ל לענין שואל לא אפשוט. וכששאל בבעלים יש ס"ס לפטור כנ"ל אי בעי' לענין שואל פטור ולא מהני תפיסה. אם כן שפיר השמיט ויהיה הדין כשאר שואל דחייב ובבעלים פטור. אולם דוחק לומר כן על הרי"ף ז"ל: